לוזון נ' אלן חברה לאירועים בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 130,643 ₪ המתבססת על טענה להפרת הסכם לתשלום שכר טרחת עו"ד.

לקוח שוכר שירותי עורך דין לשם ייצוגו מול נושה במשא ומתן להסדר לפירעון חוב וביטול הליכי מימוש משכנתא. מוסכם מראש כי שכר הטרחה יחושב לפי שעות העבודה אשר ישקיע עורך הדין ובצירוף "בונוס" המחושב לפי ההפחתה בחוב לעומת החוב בתיק ההוצל"פ. במשך למעלה משנה מנוהל משא ומתן אך ללא הצלחה, ובינתיים נמשכים הליכי מימוש המשכנתא. לאחר כשנה מחליט הלקוח להחליף את הייצוג ולהעביר את הייצוג לעורך דין אחר, אך בלא מתן הודעה על כך לעורך הדין הראשון. כחדש לאחר מכן, כשהלקוח מיוצג בידי עורך הדין השני, נכרת הסכם פשרה מול הנושה ובמסגרתו גם הפחתת החוב. האם במצב זה זכאי עורך הדין הראשון ל"בונוס" בגין הפחתת החוב?

זו, בתמצית, השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתביעה זו.

העובדות

התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבעת 1, אלן חברה לאירועים בע"מ (להלן: "החברה"), הינה חברה פרטית אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו (2009 – 2011) עסקה בהפעלת גן אירועים. הנתבעים 2 – 6 (וכן נתבע נוסף, אהרון קפלן) היו בעלי המניות והמנהלים של הנתבעת 1.

במהלך 2009 נקלעה החברה לקשיים וצברה חוב גדול כלפי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"). כבטוחה לחובותיה לבנק, רשמה החברה לטובת הבנק משכנתא (להלן: "המשכנתא") על אולם השמחות שהפעילה (להלן: "האולם") וכן העמידה החברה לטובת הבנק בטחונות נוספים שבהם ערבויות אישיות של נתבעים 2 – 4. נוכח החובות לבנק, הגיש הבנק ללשכת ההוצל"פ ביום 9.9.09 בקשה למימוש המשכנתא. באזהרה על הגשת הבקשה, נטען כי היקף חוב החברה לבנק עומד על 4,913,578 ₪.

כארבעה חדשים לאחר שהחלו ההליכים למימוש המשכנתא, בינואר 2010, פנו הנתבעים לתובע בכדי שייצגם במגעים מול הבנק בשאיפה להסדר לסילוק חובות החברה לבנק. בעקבות פגישה במשרדו של התובע, הוכן ביום 27.1.10 הסכם שכר טרחה להסדרת שכר התובע עבור ייצוג הנתבעים בהליך למימוש המשכנתא ובמשא ומתן מול הבנק (להלן: "הסכם השכ"ט").

בהסכם השכ"ט נקבע כי שכרו של התובע ישולם אחת לחדש לפי כמות השעות שישוקעו ובתעריף של 220$ לשעה עבור כל שעה של התובע, ובנוסף גם נקבע שישולם לתובע "בונוס" (להלן: "הבונוס") כדלהלן:

כתמריץ בונוס מוסכם כי כל הפחתה מסכום החוב הפסוק בתיק ההוצל"פ הנ"ל [כפי שיהיה מעודכן בעת הסדר – ככל שיושג] תזכה את משרד עו"ד לוזון בסך של 10% (בתוספת מע"מ) מהסכום שהופחת וזאת בנוסף לשכה"ט המגיע כאמור בסעיפים 1 ו- 2 לעיל.

השלמת חתימת הנתבעים על הסכם השכ"ט התעכבה במשך כחדשיים ואהרון קפלן חתם על הסכם השכ"ט רק ביום 24.3.10.

ביום 9.2.10 הגיש התובע בשם החברה בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא, אולם הניסיון לא צלח וביום 13.3.10 מונה עו"ד גיל הירשמן, ב"כ הבנק, ככונס נכסים (להלן: "הכונס") למימוש המשכנתא. בתחילת אפריל 2010 יצר התובע קשר עם הכונס ותואמה פגישה בניסיון להגיע להסדר מול הבנק, אך פגישות שהתקיימו בסמוך לכך לא הביאו להסדר. בסמוך לכך אף הסתבר שלאולם אין ביטוח והכונס דרש מהנתבעים להסדיר את הביטוח.

בתיאום עם הנתבעים, בעיקר עם הנתבע 5, אלון גלעדי (להלן: "אלון"), הציע התובע לבנק במכתב מיום 12.5.10 תשלום סך של 3,800,000 ₪ לסילוק החוב לבנק. ההצעה נדחתה בידי הבנק ולגורל דומה זכתה הצעה לתשלום כולל של 4,000,000 ₪.

ביום 11.6.10 נמסרה לכונס חוות דעת שמאי שלפיה שווי האולם מגיע לסך של 6,500,000 ₪ (ול- 20% פחות מכך במימוש כפוי). ניסיונות נוספים שנעשו להציע לבנק סכומים נוספים, כולל הצעת סך של 4,400,000 ₪ באוקטובר 2010, לא צלחו. הצעות הנתבעים נדחו בידי הבנק ובמהלך ינואר 2011 פרסם הכונס באמצעי התקשורת הזמנה לציבור לקבלת הצעות לרכישת האולם. משנודע הדבר לנתבעים הוצע על ידם לבנק לסלק החוב תמורת 4,700,000 ₪ אך בשלב זה הודיע הבנק שהוא מבקש להמשיך בהליך ההתמחרות למכירת האולם.

בעקבות פרסום ההזמנה לציבור לרכישת האולם, נתקבלו מספר הצעות שהגבוהה בהן עמדה על סך של 5,000,000 ₪, והכונס הזמין את המציעים להליך התמחרות שיתקיים ביום 3.3.11 במשרדו. להתמחרות התייצבו 2 מציעים וכן גם הגיעו התובע וחלק מהנתבעים. במהלך ההתמחרות הציע אחד המציעים לשלם לבנק סך של 5,200,000 ₪ עבור האולם, הצעה שהייתה הגבוהה ביותר.

ביום 6.3.11 פנה התובע לכונס בבקשה ליתן לנתבעים שהות של מספר ימים להציע הצעה מצדם להסדר החוב נוכח הסכום שהוצע בהתמחרות. לאחר מכתב זה לא היה עוד קשר בין התובע לנתבעים בקשר עם המגעים מול הבנק.

בסמוך לאותה ההתמחרות, פנו הנתבעים 3 ו- 4 לעורך דין אחר, עו"ד דוד רום (להלן: "עו"ד רום") בבקשה שייטול על עצמו את ייצוג הנתבעים מול הבנק. עו"ד רום פנה לכונס, נפגש עימו ביום 7.3.11, ובמכתב מיום 9.3.11 הציע בשם הנתבעים 3 ו- 4 הסדר שלפיו ישולם לבנק סך של 5,200,000 ₪ בצירוף הוצאות הבנק ושכר טרחת הכונס. מספר ימים לאחר מכן "שופרה" ההצעה ב- 50,000 ₪ נוספים. הצעת הנתבעים נתקבלה על ידי הבנק, הנתבעים ערכו ביניהם הסכם להסדרת יחסיהם בגיוס הכספים לפירעון החוב לבנק, וביום 7.4.11 נכרת הסכם פשרה עם הבנק (להלן: "הסכם הפשרה") המסדיר את סילוק החוב לבנק.

משנודע לתובע שנכרת הסכם הפשרה, פנה התובע לנתבעים ביום 14.4.11 ודרש שתשולם יתרת השכר בגין שירותיו, לרבות בגין רכיב "הבונוס" של שכר טרחתו, ובסך כולל של 106,497 ₪. בקשתו נענתה רק באופן חלקי ועל ידי אלון, שהעביר לתובע סך של 28,000 ₪, וסך נוסף של 22,000 ₪ לאחר הגשת תביעה זו. נוכח זאת, הוגשה התביעה.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

התובע טוען שיש ולחייב את הנתבעים לשלם לו את מלוא שכר טרחתו על בסיס הסכם הפשרה.